יילדי: תחילו את הצדקה בביתכם; היו רועים לצאן ששתתי בבתיכם. אתם אבות המשפחה, הרועים של הבית; הקימו דוגמא טובה לילדים שלכם. "בעלי, אהבה את נשותיכם." "נשות, אהבה את בעליכם." הקימו דוגמה טובה לצאצאים שלכם; תהיו בתיכם מקלטי שלווה ומצודות לתפילה.
למדו את ילדיכם כבוד, ציות ומנהגים מוסריים וחברתיים טובים, כדי שיפריחו לשמים ולא לקוצים לגיהנום.
היו דאגות, הורים, לחינוך של ילדיכם; זכרו שזה בבית שהמקורות לאהבה, לדיאלוג, לכבוד ומעל לכל לציות חייבים להיות מונחים.
בנו בתים שם כבוד לאלהים ואדם הוא התקשורת הרוחנית של ילדיכם. למדו את ילדיכם לאהוב את אלהים ולמלא את מצוותיו כך שילדיכם, פריכם, יהיו תבואה נעימה בעיני אביכם השמיימי. אל תשכחו שאילן טוב יפרח פירות טובים, אבל אילן רע יפרח פירות רעים. "מפי מה שהלב שופך ממנו הפה מדבר."
אתם, הורים, אחראים לפניי לחינוך המוסרי והרוחני של ילדיכם. אל תמשיכו להיות "כלבים אילמים".
קחו את האחריות על משפחתכם, כי הצדקה חייבת להתחיל בבית. אל תהיו פראוסים! אל התנהגו כמו הפרושיים, שדווקא דקדקו בפרטים קטנים ושתכו לבם את הדבר החשוב ביותר: "מעשה ומפעל".
אל תשימו על ילדיכם עול כבד. אל תהיו "אוור ברחובות ואפלה בבתיכם". יהיה התנהגותכם ללא פגם ויעצתכם הדרך שמביאה את ביתכם למלאות ולידע של אלהים.
דאגו למשפחותיכם שמתבדדות מחוסר אהבה, הבנה, דיון ואל תהיה זאת בעיקר חסרון בקיום המצוות האלוהיות. בתי שאני לא מתגורר בהם הם בתים שנהרסו; אלה ילדים נטושים, זרים אשר יביאו פרי רע מאוחר יותר. כי הבית הוא "החברה הראשונה שנוצרה על ידי אלוהים", ואם הבית מוטמע בחטא של ההורים, בעצמם, ברחמנותיהם, בחוסר אהבה ורחמים שלהם, אז מה ניתן לצפות מחר מבתי ילדיכם? טומאת החטא נפוצה היום בבתים רבים.
כבשי קטנים שלי מתבדדים, כי הרועים בבית שכחו לאהבה, לסלוח, לשמוע ולתקן. בתים רבים נדחים בגלל חוסר התחייבות והקרבה ואף יותר מכך בגלל חסרון האלוהים. אם רוח אלוהים עוזבת אתכם ובתיכם, זה הרוח של יריבי שיקבל את מושכות משפחתכם; וזה רק בא כדי להשמיד וליצור בלבול, והדבר האומל ביותר, להפריד בין פניך ובין אהבתי וחסדי. כי זה לא רועה אלא זאב, והזאב איננו מעוניין בכבשים למעט לפזר ולהושמד אותם.
פנהו עיניכם אל בתיכם, אבות המשפחות, כדי שלא תבכו ותספרו כשקורא אתכם לשאל כמה ממשפחתיכם.
רוצה יותר דיון. רוצה יותר הבנה. רוצה יותר כבוד ואף יותר מכל תקשורת עם אביך השמיימי ועם אמך מרים, שבה היא בוכה על כך ילדים רבים נטושים לה.
ילדיי יורדים אל התהום בגלל חמלתכם. עירו אז, הורים של משפחות מתוך תרדמתכם! עירו מתורתם הרוחנית והמנהגית שלכם, כך שלא תחזיקו את זה מחר! כי אמנם אומר לכם, "לא אחון עליכם כאשר יגיע זמנכם."
תהיינה בתיכם דוגמאות לבית "נצרת", שם האהבה, החיבה והכנות של הוריו הארצי היו אור שבו נירא תקווה. הדוגמה שלהם תהיה המנחה לכל הביתים.
"הורים אהבו את ילדיכם", "ילדים אהבו את הוריכם וכבדוה". כך שתחזרו החברות יותר צודקות וערכיות בעיני אביכם השמיימי, תתחלנה חסד לפיכך בניי בבית. אדונכם והרועה שלכם אוהב אותכם.
ישו מנצרת.