יום שבת, 4 באוקטובר 2014
לב מריה יום הכפרה ושבת הקנאקל.
אמא שלנו מדברת לאחר המיסה הקורבנית הטרידנטינית על-פי פיוס החמישי בקפלה הביתית בבית התהילה במלצ'ץ דרך כלי הנגינה והבת אן.
בשם האב ובשם הבן ובשם הרוח הקדושה אמין. היום חגגו את הקנאקל בקפלה הביתית שלנו כאן במלצ'ץ. המלאכים היו נוכחים על המזבח. אם הקודש הייתה מאוד, מאוד עצובה מפני בניה הכוהניים שלא רוצים לשמוע לה. היא מבקשת ומתחננת, אפילו בוכה במקומות רבים ורוצה להביא את בני כהנה אל האב השמיימי. היא יודעת על תאוותו.
אמא שלנו תומר: לכם אנכי מדברת היום, אימה שמים, צאן קטן יקר לי, דרך כלי הנגינה הרצון והכניעה והשפלה ובתי אן, שהיא כוללת ברצונו של האב השמיימי ומשנית רק מילים שהן מגיעות ממני היום.
צאן קטן יקר לי, תלמידים יקרים, עולי רגל יקרים מקרוב ורחוק, גם אתם השתתפתם בקנאקל היום כי רציתם לכפר, כי היו לך סקרנות להיות עם אם הקודש. אתם נדדו למקומם של מחסה מכיוון שידעתם שם אנחנו בטוחים, שם אפשר לסבול את הצרות, המחלות, הקשיים. אני משלחה לכם מלאכים, במיוחד הארכאנגל המיקאל הקדוש, חגו אותו רק לאחרונה. זה הארכאנגל המיקאל הקדוש לא יעזוב אותכם לבד. גם את השאר הארכאנגלים אני משלחה לכם כדי שתוכל להתמיד.
אתה, ילדי הקטן שלי, נמצא במצב בריאות מאוד רע. אתה שרדת עתה קטטר קרדיולוגי. אך לא טוב יותר. קיוית שהפחדים המוותיים יוסרו ממך על ידי בני היקרי. ילדתי האהובה, הלוא תודעת כמה כוהנים נופלים בזמן הזה כי אינם מוכנים להעניק זבחות של טהרה? הטהרה מאוד חשובה. הם יהיו כוהנים טהורים, קדושים וזבוחיים, אותם בחר לואו בני היקרי ישוע המשיח. הוא עומד לצידה. יסעדם ואהב אתם, אך עליהם לתת את מילת "כן": כן לזבח, כן לכפרה, כן לאהבה. הכל שיש בו כבדות, הם צריכים לקחת על עצמם. אל ישנו לבבו.
כמה פעמים הם נמצאים במצב שאינם יודעים איך להמשיך. אז הם נתקלים בהחלטה: לעשות רע או טוב. לא תמיד קל להוחלט לטובה, כי אז ידעו שאהיה כהן בודד, אחד שלא ישאר לו סגל מאחוריו, אלא יידחה. קודם לכן היה טוב כששחתו באותו זרם. אבל מה זה נראה כאשר בחרו את האכילה הקדושה היחידה והאמיתית? הרי אז גם נראה כך שהכוהנים מזוהים ככהנים קדושים שאנשים רוצים לעקוב אחריהם? האם תרצו לוותר על הכל? הם רוצים להעניק התחייבות מלאה בזמן הקריסה הזה של הכנסייה? הם רוצים לקחת את הרדיפות על עצמם?
רדיפה מתרחשת גם במקומות רבים של עלייה לרגל שם אנשים האמינו: הם בביתם כאן, הם יכולים לקחת הרבה הביתה אליהם להילחם בקדושה. ואולם לעיתים קרובות הדברים נראים מאוד שונה בעולם המודרני. האנשים שהם היו מוכנים כלפיהם פונים להם את הגב כאשר הם מדברים על הקדושת אמא של האל, כשהם אוהבים את אמה של האל, כשהם מכבדים אותה כאם האל ומתפללים לה, כשהם לוקחים תפילין בידיים, כשהם מצטרפים לקורבן הקודש הטרידיינטי האמיתי לפי פיוס החמישי. מה עם הכרים שלהם שהם היו מוכנים כלפיהם קודם? ההפך הוא המקרה. הם נדחים ומתוארים כטיפשים, כאופניים, כאנשי דרג השלישי שצריך למעשה להביא אותם לבית חולים פסיכיאטרי.
כן, יקרי לי, כך נראה היום. זה מה שנותר מהאמונה הקתולית האמיתית. הוא הושמד. נשמות האנשים נפגעות. הם כואבים ללבות טהורות עם אותן יכולים לדבר על אמונה. אתם רוצים להיות אחד בדעתכם. ואפילו זה לא קורה במשפחותיהם או בשורותיהם. לעיתים קרובות הם הסתמכו על אנשים ופרקו בפניהם את לבם והרצו להבין ולאהב. ומה הם קיבלו ממנו? אי-הבנה ושנאה. "אנו לא רוצים דבר מכם," זה הושלך אליהם. ואז זה פוגע.
אך הפנה אל אימך השמימית, האם לא עליה לסבול את כל זה עמך, ילדיי היקרים של מרי, אשר אתם מקבצים אותם ושרוצה להסתירכם תחת כיפתה הרחבה. היא רוצה לא רק לקבץ אותם יחדיו, לא, היא רוצה לעודד אותם באהבה. היא רוצה לגרום בהם תאווה לאהבת האמונה הנכונה. ורק רבים אינם מוכנים לבדות את הקורבנות הללו. כמה לבך בוכה, וכמה לבנבכם בוכים. איפה אתם מוצאים את האהבה והאויב שאתם חסרים? אתם הולכים לאמא המבורך. אתם צופים בי ואני צופה באתכם במבטי האימהי המלאה באהבה. אתם יודעים שאנחנו מבינים אותך. אז אומר, "ילדיי היקרים, האם לא אהבתי לכם היא הגדולה ביותר? האם לא אחוליך בדרך הנכונה? האם לא תרצו להמשיך באותו הדרך עמי?"
זמן הצרה, זמן המשבר בכנסייה המודרניסטית הזאת בלתי נסבל. העם הפך ללא בית. הם שואלים את עצמם: "איפה אוכל ללכת? האם רוצה להמשיך לשקוט בתאוות העולם?" אז הם חוו רק זמן קצר של אושר כאן על הארץ, אך ויתרו על האושר הנצחי אם לא יפנו חזרה.
מה עם הכוהנים? האם הכוהנים באמת רוצים לחגוג מסה קדושה של זבח לפי DVD, שעתה נודע בשפות רבות ושהוא ניתן להזמין מכל אחד כי זהו הקודש. שם הקדש טהר. אתה יכול לרגוש זאת. שם הם יכולים לשאוב אהבה. שם הם לא מופנים מהאמונה הנכונה ונדחפים לטעות. שם האמונה הנכונה, האינטימית, האמונה העמוקה, שמביאה אל הלבבות ומשחררת את הלבבות כך שאהבה תזרום שנית.
רבים מהאנשים היום לא יודעים זאת או אחרת והם הולכים בדרכים שונות. הם מאמינים למצוא אושר אמיתי עם הכתות. כן, זה הדרך הקלה יותר. נכון. אך מה יהיה לאחר מכן? אז הם מרגישים שאושר אמיתי לא ניתן למצוא שם גם. הנוער פונה לסמים ואלכוהול. הכל אפשרי. היום הטומאה כתובה באותיות גדולות כי הצעירים אינם נתפסים, וכיוון שהטהרת האמא הקדושה אין מסבירה להם. היא מקבלת ללא טלה. כך זה לימדו את הילדים הקטנים. האמא הקדושה הורתה ללא פגם, והיא נשארה ללא פגם, כלומר, לחלוטין טהורה. וזאת אמנו אליה ניתן לפנות בכל צורך, בצרות, במצב. היא תבין אותנו. היא לא תשיב את פנינו אם הדרך תהפוך לקשה מדי עבורנו. אם יש לנו שאלות שאינן מבינות, שלא נוכל להבינה, אז היא תחליץ אותנו בדרך הנכונה. קדימה הולך זה ולא אחורה ואין אנחנו מתנדנדים. גם לא כאן ושם. לא, תמיד נשאר על הדרך הקתולית האמיתית. וזה מטרתנו, המטרה האלמונית שלנו, שמביאה אל הנצחות.
זמן זה על הארץ קצר מאוד, ואושר על הארץ זמני. לוותר על אושר נצחי הוא הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לאדם. לכן אנחנו, ילדי מריה האהובים שלי, רוצים להסתכל אל עבר אושר נצחי. תפסיקו לי. אני אםכם, האם השמימית, שאינה דואגת לכל ילדיכם, שרוצה להיות עם כל ילדיכם ולהניח אותם בדרך הנכונה. אף אחד מילדיכם לא יאבד. כולם צריכים להישאר איתי. אנחנו מתגעגעים לכולכם, גם לזה שברחו. רוצה להחזיר אותה בחזרה. לפיכך הרבים נשמות הכפרות הסובלות עבור אלה שלא רוצים לחזור בתשובה. הם מוכנים לעשות קורבנות, קורבנות אהבה, כי מצאו את האושר האמיתי בעצמם ורוצים לקחת אחרים עם אותם בדרך זו.
זו אם האלוהים באה כל מלאכיה, הכרובים והסרפים, מברכת אתכם היום בשם האב, הבן ורוּחַ הָקֹדֶשׁ. אמן.
התאהבו! תאהבו ללא סוף, כי ללא סוף תואהבו מהנצח. התגברו והחזקו ואל תשענו, אלא הלכו קדימה. אםכם אוהבת אתכם בלי גבול ולא תחזור על דבריה. האמינו לי! גם אם אם ארץ יכולה לשכוח אותך, אך אם שמימית לא תוכל לעשות זאת, כי היא אוהבת כל ילדיה. אמן.