תקציר חיי

אן הייתה בקשר בלתי מודע עם השמים כבר בגיל שש. היא חסרה מאוד את אמא האהובה שלה, שאותה לקח אליו אדון הטוב בשמיים כבר בגיל 33, יומים ספורים לאחר לידתה, ב-20 באוגוסט 1941.

דודתה, שקבלה אותה ואימצה אותה כאילו הייתה ילדה שלה, דלקה את תאוותה של אן לאימה בשמיים. היא רצה אליה בקבר לעיתים קרובות כדי לספר לה על צרותיה ודמעותיה. היא קיבלה תמיד תשובה מנחמת והייתה מספרת על כך בברכה. בליבה הייתה ביטחון שדיברה עם אמא שלה בשמים.

החוויות של אותה תקופה דוכאו על ידי השפעות רבות בעולם הזה. היא נישאה וילדה בן. כאשר עלו בעיות בנוגע למחלה קשה ואי-נרצחת, צעה אליה באונתה לאב שבשמים. פתאום, בשמי הלילה הכוכבים, ראתה דמות אבית בתוך מעגל אור בהיר.

הדמות דברה אליה בטון אוהב ורחמן. היא אמרה: 'את מוּכרת ילדתי האהובה. אנחנו נשמור עליך ונצילך. פנה אלי תמיד, כי אשמע את קולך.' זה קרה ב-1983, ופתאום למדה שוב להתפלל עם התפילה של הטריסגריוס ושתתה לחלוטין את חייה לאלהים ועברה השתנות מלאה. היא שמה לעיתים קרובות לשמוע קולו הנעים של האם הקדושה.

רק מאוחר יותר התקדשה בתנועת שנשטט למתוקנת השלוש פעמים, מלכת ומנצחת שנשטט ב-1989 בברית האהבה ובשנת 1991 חותמה ברית האהבה המתעמקת.

בשנת 1987 חלתה נטלה מחלת לא נשואת פנים עד כדי כך שבקשה עזרה ומצאה אותה בתפילה תדירה של התווספת. משפחה אוהבת שמעה על ייסוריה, לקחה אותה תחת כנפייה והאכילה אתה ליל וליום עד חג המולד 1991 כאשר נסתה של ריפוי מלא קרה לה, שכן היא הקריבה את חיייה לישו הילד באולם.

בשנת 1994 פגשה לראשונה את ישו באופן משמעותי במהלך התקדשות קודש בכנסייתה, מרים מלכת השלום. ישו אמר לה בליבה ב-23 בינואר, דברים שלא הבינה אז: "ילדי, את היצירה הרצונית שלי. אני משתמש בך כרוצה. היי הכלי שלי מאהבת לי. מאהבה רצה להביאך לבגרות. רצה למשוך אותך אלי ממאוד אהבתי אותך. תן לה קרה מיך. לא את מדברת ולא את פעולה, אלא אנכי מדבר מהך ואני פועל דרךך."

היא ענתה: "כן אדוני, השתמש בי וגרמי לבגרות אליך. אני כולכם שלך." אז דיברה גברתנו בליבה שלה: "תן לי לצור ולחנך אותך, שכן אנכי אם שמים שלך ואתה היצירה שלי ושל בני. אוהבת אותך." היא אמרה: "כן אדוני, תודה על אם השמים. היא האוצר הגדול ביותר בדרכי אליך."

השתקה זאת עם הכומר בכנסייתה.

אחר כך באו התערבויות קצרות נוספות של ישו המשיח במהלך ההתקדשות הקודש. בדרך זו, הוא הכין אותה לדברים גדולים יותר.

ב-22 ביולי 2004, פגעה בה כברק כאשר במהלך התצוגה של הקודש על המזבח בכנסייתה, מרים מלכת השלום, דיבר ישו בקול רם דרך אותה אל החמישה הנוכחים והופיע לה. ההודעה כללה: תשובה, וידוי, קדושת האוקריסטיה, תפילת התורן והערצה: 'שרתו, היותכם עניוים ושומעי פקודות, מאמינים ואומנים,' בין דברים אחרים. ישו הודיע לה מראש שהוא ידרוך דרך אותה, אך היא עצמה לא ידעה איך זה יהיה.

ב-29 ביולי 2004 הייתה התגלות הבאה וישו דיבר את המסריו שלהם דרך אנן בקול רם במהלך הערצה לקודש המוצג. היא לא יכלה לעמוד בפני זה.

בכנסייה ראתה ישו ואת האם הקדושה. הם בכו פעמים רבות דמעות מרות של דם. ישו הופיע בבגד חום צמאון עם כתר קוצים או כאדם מלכותי בגד אדום עם כתר ומחזיק. האם הקדושה לבשה מנטל כחול בהיר מכוסה בכוכבים זהביים, אותם היא פשטה על כלנו. ישו מעולם לא הופיע ללא אמו השמימית. לפעמים הורשה לה לראות את התריסגון הקודש.

לאחר מכן חוויה רבות עוינות ולקיחת שמות, אף על ידי כמה כוהנים, עד כדי הפסקה של המאמינים. חשכיות, רחוקות מאלוהים ללא נחת וחוסר תמיכה חלפו עם התגלותיים, ההתערבות והשמחות.

בינתיים, ישו שלח לה מנחה רוחנית מבינה שתדאג לה באהבה ואבהית. על כך היא מודה לכל השמים.

האב השמימי על משימתה של אן: "תישא את ההודעות האלה עד סוף בואי, כי זה עניין יסודות 'כנסייתי החדשה'. ומשגיחתי אן יש לה זו המשימה. היא הבטיחה להיות נאמנה לי עם מנחה רוחנית שלה ועם קבוצה מיוחדת שלהם, כל אחד מהם הולך בדרך הקשית של בני עד הר גלגלתא. הם רוצים ללכת עמה למצפה שלו. וישמעו אותי בכל צעדיהם." (29 באוגוסט 2009)

"ואתה, ילדי, יש לך המשימה הגדולה: להכריז על הקודש האוכליסטיה, הכוהנים, סעודת זבחי קדושתי, סעודת זבח בני וזכרו הקדש ביותר של המזבח עבור 'הכנסייה החדשה'. זו המשימה הגדולה שלך." (29 בספטמבר 2009)

היא, משגיחתי, תפזר את אמתי ברחבי העולם. היא תשאג אותן כי היא מאמינה באמיתותי ומשום שאני בחרתיה. לא היא תוכל להכריז על האמת בשל חוסרה, אלא אנוכי בעצמי דרך אותה אומר את אמתי באמצעות אינטרנטי שבחרתי לכך. (...) הורדתי ממנה פחד אדם כי אנכי גאר בה ואני סובל בה. למה אנחנו סובלים בה, יקרי? משום שאנחנו חייבים לחוות את הסבל הזה היום ולראות אותו שוב. לכן בחרתי ילדי כך שאוכל לסבול בה, כדי שתסכים גם היא לזה הסבל ותרגיש כי אנוכי השולט גם על נשמתה, אותה נתנה לי מרצונה, משום שהיא מסרה את רצונה לי והעניקה אותו לי בשמחה. אנחנו גרים בה ואני עובד דרך שלה כרוצה וכדורש האלוהות הכוללת. (25 בינואר 2010)

הילד הקטן שלי עושה דברים על-אנושיים בעת הזו ואף העוזרים שלה. האם אתה חושב שהיא עושה זאת למענה? לא! היא עושה זאת עבור הכנסייה שלי, - לי, אב השמים בטריניטי, - מתוך אהבה. היא נותנת עצמה לסבל זה וזבחים ומכפרת עם מנהל הרוח שלה, עם הקבוצה הקטנה שלה. זה נעים לי, - קבוצה זו, כי הם עומדים בתפילה ובזבחים ומוכיחים אתם. הם לא מתרפים באהבה, למרות איבה רבה וזבחים גדולים. (14 בפברואר 2010)

אב השמים על משימתה של אנ

תקבל את ההודעות עד סוף בואי, כי זה אודות היסוד של הכנסייה החדשה שלי. ומשימה זו יש לה שליחתי אנ. היא הבטיחה להיות נאמנה לי עם מנהל הרוח שלה ועם הקבוצה המיוחדת שלה, כל אחד מהם ילווה את הדרך הקשה של בני עד ההר הגולגותא. הם רוצים ללכת איתה לפסגתו. ואנחנו משתמעים לי בכל צעדיהם. (29 באוגוסט 2009)

ואתה, ילדי הקטן שלי, יש לך המשימה הגדולה ביותר: להכריז על האוכריסטיה הקודש, הכוהנים, סעודת הזבח הקדושה שלי, סעודת זבח בני, והסקרמנט הקדש ביותר של המזבח עבור הכנסייה החדשה. זו המשימה הגדולה שלך. (29 בספטמבר 2009)

היא, שליחתי, תפזר את אמתי ברחבי העולם. היא תשאג אותן כי היא מאמינה באמיתי ויוון בחרתי בה. לא תוכל להודיע על האמת בגלל חוסר יכולתה, אלא אנוכי בעצמי בה אהודיע את אמתי דרך אינטרנטי שבחרתי לכך. (...) הורדתי ממנה פחד אנושי כי אנכי גרה בה ואני סובל עמה. למה אנחנו סובלים ביחד, יקרי? כי עלי לחוות מחדש את הסבל הזה היום ולראות אותו שוב. לכן בחרתי באחת הקטנות שלי, כך שאוכל לסבול איתה, כדי שתסכים גם היא לנסיבות אלו ותרגיש שהאני היחיד השולט גם על נשמתה, אותה נותנת לי מרצונה כי התפנתה לרצוני ונתנה לו. אנוכי גרה בה ואני עובד בה כרוצה והרצה האלוהים האל-יכול. (25 בינואר 2010)

הקטנתי עושה דברים על-אנושיים בעת הזו, וכך גם עוזריה. האם אתם חושבים שהיא עושה זאת למענה? לא! למטרת הכנסייה שלי היא עושה זאת, - לי, אב השמים בטריניטי, - מתוך אהבה. היא נותנת עצמה לסבל זה ולקורבנות ומכפרת עם מנהיג רוחני שלה, עם קבוצה קטנה. זה נעים בעיני, - הקבוצה הזו, כי הם עוקבים מאוד בתפילה וקרבן ומוכיחים. לא מתייאשים באהבה, למרות איבה רבות וקרבנות גדולים. (14 בפברואר 2010)

יילדי שלי, זכור, משימה רעשת-אדמה מחכה לך: מרתקת-ארץ, שונה-עוולם! האם אתה יכול להבין זאת? לא, אתה לא יכול להבין זאת, ברור. אך אנוכי, אביך האוהב, שם, בלבך בתריסות עם בני. הוא זה שסובל בך. הוא סובל צער בלבבך. ילדי היקר, כפי שאתה יודע, אתה המשכיות של מריה זילר האהובה עלי, שהיא כבר בכבודי. פנה אליה תדיר, כי היא תשמש לך בזמן הזה ובצרותיך שאתה חייב לקבל מהם פעם אחר פעם, ילדי היקר. אך אתה תחזק. אתה תקום בקרבן, ברצון לקחת הכל על עצמך - באהבה. (3 אפריל 2010)

ועבודה הכוהנית הזו, שעתידה להיווצר בירושה של משוררתי האהובה, שהיא כבר בכבודי, מריה זילר, נבנית. כן, זה אמתי ואני לא אחזור צעד קטן מאמיתות זו. זה היה רצוני וצוואתי במשך זמן רב. ואתה, שליחי, תהלוך באורחות של מריה זילר האהובה עלי. אתה תוכל לעשות זאת כי תתמוכן - לא מכוחך, שכן אתה יצור חלש, אלא מכוח אלוהי. (5 אפריל 2010)

עתה מתחיל זמן חדש, יקרי לי, למי שעדיין רוצים למלא במלואו את רצון בני ישוע המשיח בטריניטי. צרה כבדה תבוא על השליחתי הקטנה אן, כי אנוכי ישוע המשיח, חייב לסבל סבלנות גדולה ביותר, שעות האוליו הגדולות ביותר, בשליחתי. למה, ילדי? מפני שאנחנו חייבים להקים את 'הכנסייה החדשה', לא רוצה אלא חייב! כמה זמן חיכיתי שלא תצטרך לעשות זאת. אבל עתה הוחלטת ההחלטה שלי. השליחתי הקטנה תכון. ביקשתיה פעמים רבות והגעתי אליה שתתנסה וסובלת דרך סבלי, אם אשאף בה את עצמי. היא לא אמרה לי 'לא'. (...) אני עובד ומתגורר בך, ואתה נותן את עצמך לי כנפש קורבן, כנפש כפרה במיוחד עבור היררכייתי. (10 באפריל 2010)

בחרתי בשליחתי הזו לעצמי ומנתה אותה מהקדמונים. עשתיה מסוגלת לסבול דרך מחלות רבות, דרך סבלות נפשיות וגופניות רבות. אמרה לי 'כן' מלא, שאשאף את הכנסייה החדשה בה. איך זה ייראה ואיך זה יחל, רק אבי השמיימי יודע, - הוא בלבד. הוא ממשיך לצפות ממך, שליחתי הקטנה, את 'כן' המלא שלך. (...)
היא אין דבר, היא אינני ואינה תהיה דבר! היא פרח סבלי ורק זה! בחרתי בה והיא תקיים את רצוני. לא תשביע את תאוותיה, אלא תחייה את תאויותי! (11 באפריל 2010)

כן, ילדי, תעמוד בפני קשיים בזמן הזה גם אתם, קבוצתי. עליכם לתמוך בילדי, מה שאינו קל. כל ההשלכות והבדידות שבני חייב לסבול מחדש למען יסוד הכנסייה החדשה', כי כל הכהנות עזבו את בני. זה הסיבה לכך שהכנסייה הזו נהרסה. (13 ביוני 2010)

ילדי האהוב סובל עבורכם. דרך הסבל החלה מחדש עבורה, ודרך הסבל קשה. כן, היא לקחה על עצמה את העבודה של המיסטיקנית מריה זיילר. בה, ישו המשיח, בני, ירצה וסבול הכהנות החדשים. (7 באוגוסט 2010)

ילדי שמקראת את הדברים האלה נמצאת במלוא אמת השמים. אנוכי, אב השמיים, בחרתיה מהקדם. במשך שנים רבות, עם מחלות קשות רבות, היא הוכנה למשימה הגדולה הזו והמטרה לכל העולם. כן, זו משימת עולם שצריך למלא. והיא מוכנה להמשיך לוותר על רצונה ולמסור אותו לי, אב השמיים בטריניטי.

לא קלה עליך, ילדי היקר, לסבול ולשאת את הצרות האלו. חולה מאוד, תכף שוכבת ומצויה במיטה וסובלת. למה סובלת, ילדתי? הסבל שלך הוא למענך עצמך? לא! אז למי סובלת? עבור רבים מבני הכוהנים היקרים. עבור הרבים מבישופים, בעיקר בגרמניה, עבור אלה הראשונים השואלים שאינם באמת ולחביבי אב הקדוש שלי. (...)
הוא רוצה ללכת בדרך הסבל הזו שוב בתוך הבת הכנה והמלאך אן. כן, היא היורשת הגדולה של המיסטיקנית מריה זילר. עד כה הייתה מיסטיקנית זו לא ידועה. אתם, היקרים שלי, יכולים לקרא זאת בספר הניתן כמה סבל עברה וכמה סבל עוד מחכה לבתי אן. (4 בספטמבר 2010)

אתם מעידים על אביכם השמימי בטריניטי ועל אם הכול יקרה שמצטרפת אליך. אתם מעידים על המסרים של האב השמימי, כי רק לך, בתי היקרה, הודיע האב השמימי את האמת המלאה. לא תהיה אף פעם מי שקיבל מסר זה ישירות מהאב השמימי ויגבור להכריזו לכל העולם. (7 באוקטובר 2010)

אולם, כל תשוקתי היא שבני יישוע המשיח יעניק את הכהונה החדשה והכנסייה החדשה, בך, נפש האדם הקטנה הזו שאני בחרתי ממעל זמן, שנותנת עצמה לרשותי בסבל זה. (7 נובמבר 2010)

י קרוב לי ילדי, כמה חשובה לך הכפרה הזאת כאן במקום ויגראצבאד שלי. כמה זמן רציתי את הכפרה הזאת ממך יומם ולילה. ואתה משמעת לדברי ויוצא אחר רצותי ופוקח עין על תוכניותי ולא לרצותיך. תשוקותיכם שונות. מי מכם, קרובי לי, רוצה לסבול, לסבול בעולם הזה - מרצון ולא עבור עצמו, אלא למען אחרים?
אתה, ילדי, הוסרת רצונך אלי והעברת אותו לבני. הוא סובל בך - הוא עצמו. הוא סובל שוב את צלי הצלב. ואתה סובבת את הסבל הזה בנפשך גם כן. מה זה אומר, קרובי לי ילדי, הרגשת זאת פעמים רבות כאשר האגויה גדלה בלתי מודד בך. אז קראת אלי ושרפתיך נחמה, אף על פי שלא הורגשת אותה. גרמתי לך להרגיש גם את הנטישה שלי. זה חייב להיות, קרובי לי ילדי. אתה בטוח ואמון בידיים.
(21 בנובמבר 2010)

אני, ילדיו האהובים שלי, מדבר דרך הכלי הזה, אני, אב השמים. ככה חזקות הן ההשראות שילדי הקטן נותנת לאינטרנט וכך חשובות לכל העולם. אך כמה כוהנים, כל הכמורה, הרשויות, אינם משמעת לההשראות הזאת. יום אחד, לפני הדין הנצחי, ישאלו אותם: "מדוע דחו את ההשראות שלי בארץ? מדוע? מדוע נפלתם? לא יכולתם לעשות הכל לי על הארץ? ואתה לא עשיתם זאת. עכשיו אני שופט אתכם."
(27 בנובמבר 2010)

י קריוני שלי הקטן, כאבי הכפרה שלך נלקחו ממך בדווקא ברגע שאתה היית מוכן לקבל את ההודעה הזו. כן, יקירתי הקטנה, אתה צעצועי כי אתה בידי, אתה שייך לי ואתה רכושי. אתה נתנת עצמך לחלוטין ודרך זה בני ישוע המשיח סובל. הוא סובל בכנסייה החדשה שבאתך ובכהנות חדשה. אתה היורש של מריה זילר, השליחתי, שהלכה לפניך באמת זו וסבל הכפרה. תזכור תמיד, זה הסבלה של בני ישוע המשיח בטריניטי. סבלך יעבור ויאמר כפי רצוני. אתה סובל היום עבור אדם מסוים. סבל ותהא זמין לי כמו קודם לכן. (5 בדצמבר 2010)

אגוניית המוות של ישוע

י אחיו ואחיותי היקרים בישוע,

בצהריים של יום שבת, 27 במרץ 2004, בעוד אני מבצע את תחנות הצלב היומיות שנדרשו על ידי גברתנו לעונה זו של התענית, ובמקביל גם החזון הנדבק בתחנת הצלב ה-12 היה מתרחש שוב בשטח הפתוח בסכונשטט בארמדל, אוסטרליה המערבית, אירעה הגלה נוספת מאוד יוצאת דופן אשר, בהתאם לבקשת גברתנו לפנות את לבי ונפשי לכל אחד, אנחנו מאושרים לשתף עמכם.

התמונה שאני עלה לתאר היא, ומעולם לא הייתה, מרתקת ביותר ומכאיבה מאוד בשעה שראיתי ואשמתיה. בחזון זה ראיתי את אדוני ישו המשיח תלוי בצלב עם מסמרים. היה כאילו צילמתי קרוב, כמו מצלמה יכולה לצלם קרוב לתמונה, אך במקרה הזה לקרובת של גבו של ישו, שם יכולתי לראות ברור שהגב שלו רק פרקים קטנים של עור על הגב, כאשר רוב הגב היה בשר חשוף עם רב סדקים עמוקים שנגרמו מהמצלפה שסבל ממנה בצורה אכזרית ולא צודקת. ומנקודה זו יכולתי לראות ברור שהעץ של הצלב מאחורי גבו מלא בחורים וקשרים, והפנייה הייתה מפוצלת לחלוטין כמו חציצי עץ דלק שנפסקו בגרזן.

עדיין כבוש מהדבר שאנכי תיארתי, ראיתי את ישו צוחק מכאבה וגבו באותה העת. למעשה, הבשר הפתוח על גבו היה מוכה מפני השטח הגס והגולמי של הצלב. ובעוד אני שומע אותו צועק בקולם גדולה עם קול חורף ומכואב מאוד כאשר הכאבה עוברת בגופו הקדוש. אך כאילו לראות ולשמוע זה לא היה מספיק מכאיב לי, יכולתי להרגיש את כאבו כשראה ושמעתיו.

אחי ואחותי הנכרים בישו, אני אף פעם לא יכול לתאר לכם באופן מלא את ההשפעה שהחוויה הזאת גרמה לי באותה רגע, עתה אחרי האירוע, ואשור שאכן תהייה עלי לכל ימי חיי.

זיהוי זה של ראיית ורגשת את צערו של ישו נמשך, כפי שיראות לי, שעות, בעוד אני ראיתי ורגשתי את הצער בכל תנועה שעשה אדוני, כל פעם בניסיון ייאוש ללקוח עמדה יותר נוחה או פחות כאב. עם כל תנועה הוא הוציא צעקה מאיימת של כאב בלתי נסבל, כאב בלתי נסבל שכמעט ולא נעלם. כאשר התנודד גבו, הציפורנים בכפות ידיו נשברו וידיים מוכות פתחו באופן לא רצוני, ממנו ירה כאב בו זמנית לזרועותיו ולכתפיו וגרונו, משם למחצה שלו, דרך אגן העצמות (הוא היה עירום לחלוטין על הצלב), עם זאת הוא ניסה לתמוך במשקל גופו הקדוש, אל מותניו, אחר כך לרגלייו ולשוקיים, עד שהגיעו בסוף לרגליו. כאשר כאבים אלה הגיעו לרגליו, הם גרמו להן להתכווץ, מה שגרם לכאב חודר ובלתי נסבל לעלות ברגליו דרך הציפורנים בכפות רגליו. וכך המשיך תהליך הכאב החודר והבלתי נסבל בחזרה מהמקום ממנו החל עם התנודות של גבו נגד העץ הגס והחד של הצלב.

.

במהלך כל הזמן, בעוד אני צפתי באגוניה האינסופית זו, יכולתי לרגוש בו זמנית עם אדוני, אדוני, את כל התנועות הכואבות דרך גופי שלי, אך ללא ספק לא כאב עמוק ומעורר כמו שהוא סבל. פניו הקדושים ביותר היו מכוסים כולו בדמו הקדוש, עם כמה פצעים עמוקים כתוצאה מהמכת העונשין שספג והדרך האכזרית שהחיילים הרומאיים צריכים להעביר על הכתר של קוצים כדי לגרום לו לחדר את גולגולתו. כל עינויה זו הגדולה גרמה לפניו הקדושים ביותר להיות מותח ומתעוות מכאב, והכל יותר הוא הצהיר זאת, כך פניו התעוו.

הוא צעק בקול רם כדי שהכאב יפחת, אבל ככל שצעק יותר, הכאב גדל עוד ועוד והרבה פגיעות וחריצים נוספו לגופו הקדוש מהצעקות. אז גופו הקדוש נטה לזמן קצר ממעי צער וממאמץ הצעקה והסבל המר, עם ראשו הקדוש נוטה קדימה אל חזהו הדם-מלא, ולחץ רגעי היה בצעקות - אך רק למשך זמן קצר, כי אז החל לחנוק, וניסיון לנשום אויר לריאותיו גרם לו לחדוד צואה וריקבון דם, שגרמו לו לשתף. זה אחר כך הוביל שרשרת תגובות של סבל חדש, כאב וצעקות, כאשר גופו הקדוש נחרץ ונפוצץ עוד יותר על פני העץ הגס של הצלב מהשיעול.

בזמן צפייה באותו עינוי האנושי ביותר, אני רגשתי שוב את כל הכאב שעבר עליו. אז, כאילו התמונה הזו לא הייתה מספיק נוראית, ראיתי את גברתנו, שהייתה רואה אותו דבר שאני רואים, מבטת אליו למעלה. ובעוד אדוני צועק, גם היא צעקה איתו בצער ובסבל, רצתה לקחת ממנו את הכאב ככל אם אוהבת על פני האדמה הייתה רוצה לעשות זאת כאשר היא עצמה ראתה תיעוב עם ילדיה. אז גברתנו, עדיין בוכה, ניסתה להגיש ולנגוע ברגליו של אדוני כדי להקל את הכאב. ובעוד הוא ראה זאת, הגוף הקודש שלו התכווץ בהשתאות מהכאב המתקרב מגע הפציעה הפתוחה על ידי ידיה של אמו. ואז זה, בתורו, גרם לפציעות נוספות בגבו ועוד צעקות כאב. פרץ הצעקות והצער הזה אז גם הוא גרם לגברתנו עוד יותר צער ודמעות מהחוסר באונים. היא הייתה במצב של ייאוש מוחלט ולבה היה נקרע לחלוטין מכאב כאשר רגשה חסרת אונים בניסיון לקחת ממנו את הכאב, הצער והסבל מבנה האהוב שלה, אדוני. בתורו, למרות סבל גופני קיצוני, אדוני היה אז שבור לב לחלוטין ומדוכדך. רואים חוסר אונים של אם האוהבת שלו לעזור לו, גם הוא רגש את עצמו חסר אונים לקחת ממנה את הכאבה והצער שלה.

הסצנה הזו שאני ניסיתי לתאר כך מדוייק עם חוסר היכולת של השפה האנגלית (הגרמנית) למצוא מילים לבטא רגשות ורושמים, נראה שדורגה שעות, אף על פי שבזמן אמיתי ובמציאות היא ארכה רק דקות, והניח אותי לחלוטין ריק גופנית, רגשית ובעיקר רוחנית. לא יכולתי לקום מהקרקע במצבי הכניעה ההומלי לפני הצלב, כי לא רק שבכתי ללא הפסקה, אלא גם קראתי בכל אבר כאלו הוכתתי למוות.

אחי ואחותי יקרים בנו, חוויה זו, שעתידה להתרחש מחדש ביום המחרת בתחנת ה-12, הייתה כה אמיתית עד שהרגשתי שאם מישהו יכול לראות ולהרגיש מה שעברתי, ולקבל את ההבנה האמיתית של מה חטא עושה לאדוננו ולאמו הקדושים, אז באמת מאמין שכל אחד מהנוכחים יסביר לעצמם פעם נוספת לפני שחוטאים. גם אם אימו הקדושה לא אמרה לי זאת עד כה, בכל זאת אני מוודא שהחוויה הזאת תהייה ללא ספק צורה יותר מתאימה של תשובה על חטאיי מאשר כל צורת תשובה שבקשתי ממני קודם לכן מכל הכומר בעבר.

תודה רבה, אחי ואחותי יקרים בנו, שהרשות לי לחלק איתכם חוויה זו הנפלאה. ואשאף שתהייה לעזרה לכל אחד מהנוכחים.

אני מתפלל, אם הקדושה, שתלוים אשר רוצים לקרוא או לשמוע את הודעותיך יקבלו אותן עם ברכותיך, ושתלביהם גם יהיו מלאים בחסדייך ואהבתך.

אן ממשיכה לכפר על הכנסייה ועל העולם.

מקור: www.anne-botschaften.de

הודו הקדוש פאולוס השישי אישר ב-14 באוקטובר 1966 את הצהרת הוותיקן לקונגרגציה הקדושה לענייני האמונה (Acta Apostolicae Sedis No. 58/16 של 29 בדצמבר 1966) המאפשר פרסום כתבים העוסקים בהפגנות על-טבעיות אף אם הכתבים לא אושרו ב-"nihil obstat" של הרשויות הדתיות.