במיסה קדושה של יום ראשון, אמר האדון ישוע: "אחרי שהכומר יגיע למזבח, בואי לחדר העליון".
נלקחתי לחדר העליון וכרעתי לפני אדוננו.
הוא חייך ואמר: "כמה אני מצפה לרגע הזה, שתבואי ותנחמי אותי ותהיי איתי בזמן שאני נמצא בייסורים".
"אבל מי את חושבת שאני? מה את חושבת עליי?" הוא שאל.
עניתי, "אדוני, אני תמיד אוהבת אותך כאדון ישוע המשיח".
אדוננו ישוע שאל אותי את השאלה הזו מספר פעמים.
הוא אמר: "את יודעת איך העולם מדבר עליי רע? את לא תרצי לדעת באילו שמות הם קוראים לי. הם מקללים אותי — זה נורא. יש כל כך הרבה רוע נגדי — הם שונאים אותי. הם מנסים להיפטר ממני, אבל הם לא יכולים".
אמרתי, "איך הם יכולים לעשות את זה? האם תסלח להם אי פעם?"
"אם יחזרו בתשובתם, אסלח", הוא ענה.
אמרתי, "אדון ישוע, מאז שנולדתי תמיד לימדו אותי שאתה האדון והאל. איך אנשים יכולים לדבר עליך כך?"
"בגלל שהם לא מאמינים והם לא רואים אותי. הם מנסים להיפטר ממני כדי שיוכלו להשתלט על העולם", הוא ענה.
אמרתי, "אדוני ישוע, אל תיתן לזה לקרות. עדיין יש אנשים טובים בעולם. הם אוהבים אותך, אולי לא כולם".
"ולנטינה", הוא אמר, "בקרוב העולם ישתנה. תראי. תגידי לאנשים פשוט להיות סבלניים עוד קצת. להמשיכו להתפלל, לחזור בתשובה ולהמתין, כי תהיה להם הפתעה כשאשנה את העולם. הם לא יכולים לשנות את העולם — הם יכולים רק לעשות רשע".
אחרי שהמיסה הקדושה הסתיימה, הלכתי לקפלה והתפללתי לפני פסלו של אמנו הברוכה.
היא אמרה, "אני כל כך עצובה למען בני, איך הוא נדחה על ידי העולם. עודדו אנשים להתפלל, להגיד הרבה תשבחות רוזרי כדי לנחם את בני".
תודה לך, אדוני ישוע, ותודה לך, אם ברוכה.